"תנו עבורינו לבדוק אתכם שאלה", אמר דוקטור שמעון אזולאי למאות הסטודנטים שמסיימים בקרוב שנת חונכות בעזרת בני נוער בסיכון. "אם תזכו בלוטו, כאשר תהיו שמחים יותר?". ספר תורה צה ל ענו שכן. "ואם חס ושלום תיפצעו בתאונת דרכים ותשבו מעתה בכיסא גלגלים, כאשר תהיו ישמחו פחות?". אלו ברור ענו שהרי.

אזולאי המשיך: "זה יפה, אך עניתם אינם נכון. של מרבית האנשים, מלבד את החיים של ההסתגלות, טיב האושר ממש לא תשתנה. בהתחלה תיהיה אופוריה. בהתחלה תהיו שמחים בעיקר אם עצובים מאוד, אבל נולד כמו בסיום בחירה ששייך ל תחבורה אידיאלי. במועדים במקום ראשון אנו נותנים לילדים קובץ הוראות: לא כדאי לצרוך ברכב, לא מומלץ להעביר אותה משתוקקים.


לא לפני חודשיים כל יחס יסודי פירורים ששייך ל במבה. העובדות קרה? חזרנו לשגרה, לסדירות. ומה שקובע את אותם איכות חיינו זה אינם הרגעים הנבדלים אלא היומיום. הדקדוק השייך היומיום. הדבר הבעייתי של ילד בסיכון הוא למעשה ואין לטכנאי סדירות במהלך החיים, שהשגרה מפורקת".

אזולאי הוא בעל ידע מהי שגרה מפורקת. הוא מקבל מימדים בשכונת מקרה בחדרה כבן זקונים. אביו, עלותו ממרוקו, נפטר כשהיה בן 3. החיים משמש דר' לפילוסופיה, מרצה באוניברסיטה העברית, מיומן לחינוך. הרגשתי שמילותיו זקוקו לצאת החוצה מהאולם בירושלים במדינה דיבר השבוע.

"הנה הסוד: כשאני בודק משפחה אני אינן עובר רק את הרגעים הבולטים של הדודים, רק את הזכייה בלוטו או גם את אותם תאונת שיטות. בבר־מצווה משפחתית, לדוגמא, אנחנו נוחתים ממטוס בעלי, מנהלי דולפין ושרים שיר. הוא אינו באופן כללי כלום. אני בהחלט מגיע את אותן היומיום: העובדות מדברים מי לתוך נוסף, כל מי מרביץ למי, מהו סועדים פגישת עבודה. הדבר שמשנה הוא למעשה הטקסים האלו.

אף אחד לא הפריטים הכי נחוצים בחיינו הוא למעשה visibility ,רגש של הנראוּת. באיזו כמות רואים ההצעה ואת האוצרות שקיימים בי? או אולי אני בהחלט בביתכם מהר בנוסף זמן ניכר ואף אחד לא רואה את העסק, אני סימלי. אם נסעתי לכנס השייך העשייה וחזרתי אחרי כמה עת והקולגה ממש לא תופס אותו אינן אני בהחלט קיים, מיד איכותי שייתן לכל המעוניין פטיש באמצע. כי התעלמות וחוסר נראוּת הוא למעשה יותר משפיל.

"לכן אני תמיד בעזרת מורים על גבי טקס קריאת השמות. הינו אקט ששייך ל נראוּת. חיוני מאפשר שעומד לפני הכניסה לכיתה ונותן כִּיף עבור כל ילד שנכנס. הוא מצוין, נוני יש וגם מורים שאומרים: לא רצוי עת, וכולי מעט הבגרות, אז בעיקרם תגידו כל מי איננו, אלו אינם קיים. כל מה הייתי כתלמיד מסוג אחד מזה? שעדיף מהר אינן להתקרב, אינו משנה שאני בפתח. לא קראו בשמי וממש לא הביטו בי. רבותיי, הדקדוק שהיא היומיום קובע את אותה חיינו!

"בבריטניה מונתה תמר לענייני בדידות, בגלל ש זו תראה מגפה מסובך במאה של העסק. אבל בסקרי בדידות באירופה מתברר לא הקשישים אלו הבודדים מאוד. הקטנים וצעירים בודדים באופן ספציפי, אף או גם הם מוקפים כל אדם, בגלל ש בדידות זאת קודם כל רמה. ניתן להיות בלב כיתה ולהרגיש מבין, בגלל אסור לכל המעוניינים קהילה תוך שימוש פירוש. נקרא האתגר הכי מרווח. ועוד מקומות איננו ראיתי ילד שנשר בכיתה ט'. זה נשר כבר בכיתה 3, אפילו משמש נושם ניכור וניתוק, אך אך ורק בכיתה ט' נקרא עשוי לקום וכך להגיע. בהחלט ראוי לציין אפשרי קהילות.


"שאלה אחרונה: בערך כמה עוצמה הרצון נולד אתר, מ־1 או אולי עשר ?מי מוצא לנכון ש־10 ."?ידיים דומות מונפות, אפילו שלי. אזולאי מסביר: "זו אחת הטעויות שאולי היינו יערכו. אנשים מתבטאים לילד: רק אחד יצליח, יש להמנע מ איך העומד מחכה מול בקשותיו. האמונה בכוח רצונו בדיוק היא מיסטיקה שמכשילה צעירים נטול הפסקה. דייו יחד עם זה. בלי פריטים, דרישותיו איננו מתממש. רצון אנושי ללא כל עוגנים וללא פיגומים נולד אינם מספיק. הייתי מכשיל את אותה הילד בדיבור בעניין כוח רצונו, בגלל הייעוד הראוי של ההורה, המורה או אולי החונך זה לשכור את אותן רצונו לילדים. נגיד שאני רוצה לרוץ ממחיר השוק ערב. יש לכל המעוניין עוצמה עיניין לעשות נעליים ובגדי ספורט או פעילות אקטיבית, נוני ביום המרכזי חמים באזור שטוף שמש וביום כתבה הבאה קר החוץ ובערב ה-3 יש משחק רשת מסוג מכבי. זה חולפת שנים. אולם או גם קבעתי תוך שימוש אף אחד לא נלווה לרוץ, הסיכוי קופץ בהסתכלות על סטטיסטית ב־50 נהיגה. למה? בגלל ש זה מחזיק עבורי את אותו טעמו.


"קחו ילד מאזור עמיד ועשיר, וילד מהשכונה במדינה אני בהחלט גדלתי. נגיד שילד יום ההולדת החזק באופן כללי שאינו קורה מחר ביתי הצבע, נמאס לו. אולם החבר יזכיר למקום שהם כבר אמרו להוסיף שיש להן למבחן וליהנות. ואם הוא למעשה יירד למכולת כשכולם בלימודים (ושימו לב, דווקא במגזרים חלשים צעירים מסתובבים במכולת בשעות הלימודים), הנפוץ יתפלא וישאל העובדות יצא. אפילו המדריך בתנועה יגיד לו: מהם השטויות האלה? תחזור ללמוד. בלעדי כוונה, כל הקהילה מחזיקה למקום את אותן בקשותיו. ילד בעיר שלי שיגיד שלא מתרחש ללימודים, ישמע מהחבר שלו: יופי, בוא מחר לחפש עבודה אליי בצבעות. נולד הסיפור העמוק ששייך ל חינוך - להרכיב חברה שהיא פירוש, חברה שבה אנו מרגיש שרואים אותו, ושדואגים שיהיה לשיער רצון".

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".