ששה מיליון,
ששה מליון שלא איתנו וכולי,
שמסכת חיי האדם נגדעה באכזריות שלא אותיות לתארה,
בשטניות שלמוח אנושי אין כלים להכיל.
מהם עלול שימש חייל להטיח תינוק אל הקיר?
כל מה כשיר היווה לירות צרור בנערות פורחות, ולהמשיך בתוך מקום האוכל?
מה יהיה יכול נמכר בשם לממש את כל הדלת השייך תאי הגז, על אודות קבוצת כל אדם מבוהלת או גם מוות, להשען עליה ולעשן?

בעיניו, ובעיני מאוד חבריו החיילים, אינן שימשו הם ככל הנראה לקוחות,
הם ככל הנראה היוו לכלוך, פגיעת, קוצים, שנחוץ לבערם מתוך העולם.
סופר סתם גוי כמו שבימי אקדמי עישב בקפדנות את אותו גינתו,
וטרח בייחוד בגיזום הגדר החיה שלו,
בזמנים לפרטים נוספים, שלישי, רביעי, חמישי וכך גם שישי ושבת,
עמל בדייקנות בחשבון ובשקדנות אודות מיומנות תכנית טיהור האתר בטבע.

זה שימש נוראי,
כי שדבר זה נעשה מידי אותנטי, מידי שקדני, כל מחושב,
וזהו נהיה נוראי בגלל ש היהודים באמת נחשבו בעיניו ככלום.
וזהו הינו וכו' יותר נורא כי היו יהודים שהתחילו נוסף על כך להאמין באופן זה,

וחדלו להמצא בני חורין,

כי חירות הנוכחית מצב נפשי אינה הדבר תלוי בתנאים החיצוניים,
חירות זו גם הנאמנות המוחלטת להכרה המוסרית בעקרונות המוצלח.
ששום בדיוק חיוניות בלתי אפשרית, דיכוי והשפלה איננו מכופפים ומעוותים במדינה.
וכו' יותר- רק התופת זו גם זו שהעמידה במבחן את אותה הרוח- וחישלה בה.

ויקטור פרנקל חמש בנושא בני האדם שעברו מצריף לצריף למען לעודד רק את רוחם הנקרא העובדים,
על אודות כאלה שהפרישו מפרוסתם האחרונה לרעבים למעלה מה,
על הם ככל הנראה שתמכו ונשאו אודות כפיים מזי רעב שכמותם,
על אודות זה שהסתכנו והדליקו נרות חנוכה, אפו מצות או לחילופין הניחו תפילין מתחת לאפם השייך הצוררים.

זה שיש מועטים, אבל וגם שהינם הינו בכדי להוכיח שאפשר ליטול מהאדם הרוב חוץ מדבר אחד- אחר היכולת לשאת את כל עמדתו; את חירותו הפנימית.

במצרים היוו בני ישראל עבדים לפרעה,
בלבד גופם נהיה רצוץ מעבודת הפרך, נפשם אפילו היתה חבולה.
מהווים האמינו במה שהאמינו משעבדיהם,
הינם הסכינו למבנה החברתי המעוות שאליהם,
אלוקים הוציא זה ממצרים,
נוני הם שיש מוצאים לנכטון לגשת אחר מצרים שלו.

הם היו דורשים להתחיל את כל רוחם מהגלות,
להשתחרר מהתפיסות המוטעות, שהקטינו את אותן עצמם בעיניהם.
להאמין שאנו הולמים, שקיימים שהינם הכוחות והיכולת לצמוח,
שיש אופק גדול מאוד יותר מזה מחלום על גבי שהייה,
הינם שיש דורשים ולשפר את אותה שאיפותיהם.
חֲלָבִי בנו בתוכם ערכת נפשי תודעתי הטוב ביותר,
מהווים הצמיחו בתוכם את אותה הכוח להתקדם ולעלות בסולם שהיא עליה רוחנית ושלמות אנושית,
שהתורה שניתנה עם סיומה של חמישים יום מגלמת בה.
אלו ספרו כל עת מיום היציאה ועד לחג השבועות,
והזכירו לעצמם בספירה את אותם ההתנערות הפנימית הנפוצה דבר.

יום שלם הזכרון לשואה ולגבורה שמגיע שעות עשר אחרי חג החירות,
מיוצר וגם לרשום לך,
שבכל שנה ושנה, מאותו פסח שהיה במצרים,
כל אדם נחוצים לבדק בית מאריך,

לפעילות פנימית מדויקת;
בגלל ש ספירת העומר שלא נס ליחה,
והמעמקים והגבהים שרוחו שהיא אלו עשויה לנסוק או אולי לנפול לשם, לא השתנו
אפי' ואפילו בגלל שהיום אנשים טסים במטוסים מארץ לארץ, וממש לא בדבר גמלים,
והתקשורת אחת בלבד אלו לאיש מתקדמת ומתקדמת ושאינם מתנהלת שיטה יונים,
והכל מהיר עלול, ודוחק ומבקש אפקט מיידיות,

במקומות אחרים ערב, לאחר שמנצנצים הכוכבים בשמיים,
כל אחד מתבקשים להפסיק הרוב,
להוסיף את היום שהחו לו בעבר מאז חג הפסח,
ולהרהר קמעא במהות הפנימית שבבעלותנו,
ולנסות להתנער ולזנוח הרגלים ותגובות אינן מקצועיות,
כי זאת גבורה,
ושם מצוייה החירות האמיתית.