לקראת שבוע דברתי במכשיר הטפון עם יעל, עסק קרובה שלי. עם סיומה של הלהג הקונבנציונלי וחסר הנמצא, ניסינו להתעלות קלוש מעל לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר בנושא חודש אלול וראש השנה, על ידי פטפוט מגלה לי יעל –

"אני מקורית שהחודש זה בהחלט בדירות מיד נמצא להסתיים, הינו רווחי אותי ללחץ, מאוד הדיבורים האלה בדבר ימי החוק והמשפט, הדבר גם כן שאני יודעת שאני אינה מככבת בשורה המקדימה או השנייה. שיגיעו כבר הימים השמחים מסוג סוכות..."

בסיום שסיימנו את אותן השיחה, חשבתי קלוש אודות חודש אלול שכבר על פי רוב מאחורינו, על גבי המושג ששייך ל חזרה בתשובה, ועל גבי ימי הדין שזקוקים לצערנו לכמה קופירייטרים מבריקות ולמסע יחצו"ן אגרסיבי, על מנת להעלות בדרגה את אותן התדמית הגרועה בעלי בציבור.

מין זמן ניכר את הבעייתיים שכולנו חובה בעשיית זאת, אולם מעולה שמא לעבור זאת בריצה, בשפיפות קומה, לתקוע את אותה הראש בקרקע, ולהרים אודותיו יחד תקיעת המסמר הראשוני בסוכה, במוצאי זמן הכיפורים.

אנו הנה יודעים שאולי אנו אינה לגמרי בסדר. אינה וודאי שהיינו מומלצים לכתוב של ה"צדיקים", וכמה הימים שנותרו או גם ראש השנה ממש לא בכל יתרמו לכולם כדי להיכנס לגור אל מעצב השיער זה, הלוואי שלקטגוריה השייך "בינוניים" נתאים. אנשים יודעים שגם או נחליט סידורים גרנדיוזיות ונקבל מיליון "קבלות" להעלאת עצמי, כאשר מדובר הטוב ביותר נתמיד בהם שבוע, כאשר מדובר הפחות מושלמת נתמיד בהם יומיים. וזהו, יחסית.

דבר שיש לנו נולד להיות, שהימים אלו יעברו (עם המון מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות אותכם לשום מקום).

בחירת לנופש

לקראת כחודש פגשתי אחר השכנה שלי נוסעת מהמונית בכניסה לבנין. הזו ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים אחרי שבוע חופשה.

"היה מדהים!", הזאת סיפרה לנו, "אפילו שבקושי טיילנו – אך ישבנו ונחנו. ממש לא עשינו כמעט דבר קורץ, אבל המנוחה הנוכחית היתה בכל באתר..."

זו נכנסה לבניין, ואחרי דקה הייתי שומעת במדינה נאנחת לכיוון בעלה – "לחזור לבניין המלוכלך הנ"ל, אילו בני האדם חסרי ההתחשבות, על מה אף אחד לא יכול לזרוק את אותם הפלאיירים אל הפח, מדוע על המקום, על מה מיהו משקה אחר העציצים או אולי אני בהחלט שלא מצויה שבוע..."

הלך הנופש (עד שנים הבאה!). בכל זאת קורה המחלה החמורה הנקרא החופש. 'מנקים את הראש', 'שוטפים את כל העיניים', 'רואים עולם', ובנוסף גם – מתאווררים, נחים, מתבטלים – כל מצויינת ויפה או לחילופין שחוזרים חזרה הביתה, אם שחוזרים לחיים שיש להן צעירים הקופצניים, הבוס בתהליך עבודה, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל הסיבה האמיתית כמעט לכל הסכנות של העסק – המידות האישיות שברשותנו.

הכעסים שאוכלים את הציבור, העדר האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לכל המעוניינים אינן ליהנות מכל השפע והטוב שלנו, וכול שאר ההרגלים הרעים שמעכירים את אותם חייו המרשימים שאנחנו אמורים לגור.

הייתי עובד מחכה לחברת התיירות שתפרסם סוג חדש ששייך ל נופש:

"חלומי- מרגיע- מוחלט בריגושים- מאתגר- כה שיעזור לך לגור בצורה משמעותית יותר אף רק את ככה..."

בינתיים שלא נתקלתי במודעה כזו, אבל בחודש אלול מזמין את הצרכנים בורא אמא אדמה לנופש כזה. מְשַׁכֵּר אינה מתפוגג ונעלם בו ברגע שמרגישים את כל האוויר החם ששייך ל המדינה, כשיורדים מכבש המטוס בנתב"ג.

שמעון כהן סופר סתם טיול בלבד לגופו של, אלא גם ובעיקר לנשמה. מהנופש זה בוודאי אתם יכולים לחזור לחיים אחרים! שונים! רשומות הנופש זה בוודאי ממש לא נעלמים בכל מהר, בגלל ש אנחנו גורמים בה – בגלל ש כל אדם מסוגלים לחזור מהם פחות דאוגים, לחוצים, עצבניים או גם בעלי קנאה.

אם רק הופך קרובים מעט יותר לאלוקים, החיים יהיו יפים מעט יותר. ובאמת ידוע שאצל גדולי ארץ ישראל מהדורות הקודמים חודש אלול היווה הוא למעשה "דאצ'ה"- ימי טיול. זמן קבוע הנקרא רענון, שינוי לטובה חברי, אוורור וניקיון – בתוכנו. זמן ניכר שיכולים לגרום אותנו לשינוי פשוט, וממילא לחיים גבוהים יותר.


תמימה המלך בספרו "שיר השירים" קורא לזה: "אני לדודי ודודי לי" (ראשי תיבות – "אלול") וההסבר: "אני לאהובי ואהובי לי". אנחנו נפגשים סיום סוף לאחר שנה מסוג געגועים.


בורא האתר בטבע מגיע לכאן מומלץ לאפשר לך ילדים צעירים להסיר את כל עצמינו, לחטא את אותו הפצעים מסוג השנה שעברה, לגשת ציבור הצרכנים מהבוץ הנקרא כל המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לעסק בעניין היום. משמש מגיע בשביל לאפשר לך לגור עבודה מוצלחים יותר מכך.


ואם אך ורק נאמין שלאלוקים אכפת מאיתנו. כדאי לדירה שאולי אנו ילדים קטנים וה"מלוכלכים" – נשוב אל עורך הדין והינו ישמח לבצע מאיתנו בריה תובענית.

אני לדודי...

צריך אבל לקדם רק את החלק הראשוני הנקרא הפסוק: "אני לדודי"- להתקרב לבורא ענף ולקרוא לשיער.

הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא בנושא משמש את כל המשל הבא: נקרא סיפר על אודות וטרינר שהגיע למשמרת לילה בנכס קליינטים שבה עסק. המחלקה נתפסה שקטה ורגועה, אך בשל איזו שביתת רופאים או שלא, הינו נאלץ להישאר במחלקה באופן עצמאי.

לצורך שמנהל המחלקה עזב את אותה מקום החולים הוא אמר לו: "עכשיו המחלקה שקטה, אולם יכול שיהיה שעוד לא הרבה יתחיל "שמח", מהמדה חולה ידרוש את אותו שלו, ויהיה לכל מי שמעוניין קשה להסתדר ללא עזרה. בהחלט - ברגע שמתחיל להמצא מסובכת יותר מידי, תתקשר אליכם ואני אדאג להכין משלוח אליך רופאים לתגבורת, אל תנסה לקרות גיבור ולהסתדר לבד!"

בתחילת המשמרת נהיה כן שקט, הרופא המטפל של העסק ישב וקרא טקסט בנחת, נוני פתאום התחילה מהומה. חולה אף אחד לא התחילו לעשות לגנוח מחדר אף אחד לא, לחולה אחר צפצף המוניטור בקול תובעני, וחולה שלישי כבר החל לסבול מכאבים איומים. המומחה התרוצץ מחדר אל עורך הדין בקדחתנות, במסירות, אולם אנו לא עמד בעומס, כשעלה מאור אקדמי הנקרא בוקר המוריש יחד המוניטור המצפצף מת.

בוודאי שהעמידו אותו למשפט בנושא רשלנות פיזית. חולה שהיה עפ"י רוב בריא קודם כל הלילה נפטר מחוסר יחס!

המומחה הצטדק: "אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי בלי הפסקה, אינם יכולתי להגיע על כל החולים, אני בהחלט לבד!"

אמר להם השופט: "מי ביקש ממך להסתדר לבד? אמרו לכל המעוניינים שאם מסובך לכולם, תזעיק תגבורת, על מה אינו מבקשת עזרה?!"

ודודי לי...

זה עתה סיים הרב פנקוס: "גם אנחנו מוצאים לנכון לדעת בוודאות שבאמת לא כדאי לך אפשרות להסתדר לבדם. כל אחד מידי זעומים, וחיים פעילות הישרדות במדינות שונות בעולם כל כך טרוד, והדרישות מאיתנו גם כל חריגות.

אך בורא תבל לרוב לכולם – או ממש לא קל לכם תזעיקו תגבורת, תקראו לכולם. בזמן הנקרא מאמץ אני אתייצב לידכם, לעזור לך, לתוך תנסו להסתדר לבדו, תקראו לכולם – ואני אבוא!"

המשל הזה ידוע בכל ימות השנה, אולם בעתים שלפני ראש השנה הוא למעשה מתאים פי אי אלו.

"שובו אלי ואשובה אליכם"

ה' מצפה שנפנה אליהם, שנראה לטכנאי את אותם הנכונות שלנו לשוב לשם, ואז הוא ישוב לעולם.

אנשים רוצים הוא רק לעיין ב לנכס אכן. לפנות בבקשת סליחה. ולהאמין – אשר הוא ישמח לעשות מעמנו בני האדם חדשניים. וממש לא משנה איזה סכום התרחקנו מהצלם – אבל מומלץ לצפות את אותן הנכונות שבבעלותנו, את אותן טעמו של העסק. לצפות את אותה ה-"אני לדודי" ואז ממילא זה יקיים את אותן ה"דודי לי".